Saturday 18 March 2023

422) The opening and closing blessings of the Amidah have not changed for more than a thousand years?


The world's oldest siddur from about 1 200 years ago.


This article, based extensively on the research by Rabbi Professor Daniel Sperber,[1] looks at the popular perception that the daily prayer known as the Shemoneh Esrei, or Amidah particularly the opening and closing blessings have not changed an iota for more than a thousand years.


It must be noted that Sperber, defined as a “British-born Israeli academic and centrist orthodox rabbi,”[2] is writing in a context “tentatively” (Sperber 2016:27) suggesting that the first blessing of the Amidah should include a reference to the four foremothers (Imahot), Sarah, Rivka, Rachel and Leah alongside the three forefathers (Avot), Avraham, Yitzchak and Yakov.[3] While other prayers and hymns do reference the foremothers, and even the most saintly of rabbis have visited the Tomb of Rachel, whether or not the text of the Amidah should be changed is beyond the scope of this article.


[Incidentally, there have been perhaps parallel calls by rabbis like David Bar-Hayim, described as “an Israeli Orthodox rabbi…dedicated to the Torah of Israel,”[4] to remove blessings like “Uvenei Yerushalayim” as today Jerusalem is an established international city.]


The challenge

What I do wish to focus on, however, is an open challenge by Professor Aryeh Frimer,[5] who criticised Sperber’s bold suggestion, by pointing out that while there are many variations in the middle blessings of the Amidah, the opening and closing ones have not been “tampered with… for more than a millennium” (Frimer 2011:77).


The rejoinder

The perception exists that important prayers like the Amidah are cast in rabbinic stone and have never changed. Sperber, on the other hand, is quick to point out that:


“despite the ultra-conservatism appearing in rabbinic writings with regard to the nusaḥ of the liturgy, almost every prayer in our prayer books, perhaps with the exception of pure biblical texts, such as Shma etc., have undergone extensive evolutionary changes” (Sperber 2016:24).


Sperber then sets out to methodically respond to Frimer’s categorical claim that:


“for more than a millennium, the texts of the opening and closing six benedictions have not been tampered with…[and][6]…no changes or additions whatsoever have been made in the first three berakhot of the Shemone Esrei” (Frimer 2011:77-8).


The variations

Sperber brings the following textual evidence of some of the changes that indeed have been made to the wording of the first blessing of the Amidah known as Birkat Magen, or Magen Avraham:


1) A Palestinian version:

בא"י אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. הקל הגדול

הגבור והנורא קל עליון קונה שמים וארץ מגיננו מגן אבותינו מבטחינו בכל

דור ודור. בא"י מגן אברהם

2) Another Palestinian version:

בא"י ...... מגיננו ומגן אבותינו מבטחינו בכל דור ודור, לא יבושו לעולם קווך

בא"י מגן אברהם

3) A Babylonian version:

בא"י.....גומל חסדים טובים וקונה הכל זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני

אדם, מלך מושיע ומגן, בא"י מגן אברהם

4) Another Babylonian version:

.... מלך רחמן חי עוזר ומושיע ומגן...


We now turn to some other examples of textual variations in the second blessing of the Amidah, Birkat Gevurot, or Ata Gibor:


1) A Babylonian version:

אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע, משיב הרוח ומוריד

הגשם/מוריד הטל, מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים, סומך

נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו לישני עפר, ומחזיר נשמות

לפגרים מתים, מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך, ממית ומחיה ומצמיח ישועה

ואין דומה לך, ונאמן אתה להחיות מתים, מלך מחיה הכל בטל. בא"י מחיה


2) A Palestinian version:

אתה גבור משפיל גאים חזק לדין עריצים חי עולמים מקים מתים משיב הרוח

ומוריד הגשם/הטל, מכלכל חיים ומחיה מתים. כהרף עין ישועה לנו תצמיח

בא"י מחיה המתים

3) Another version:

חי עולמים מקים מתים

4) Another version:

מי כמוך נאזר בגבורה

5) Another version:

אתה גבור אין כמוך חזק אין זולתך


Other variants from different manuscripts are recorded by R. Yehudah Cohen:[7]

The first blessing:

ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב

הקל הגדול הגבור והנורא קל עליון [מלך רם מושל–או: רם ומושל, על הכל]

גומל חסדים טובים וקונה הכל, קונה שמים וארץ וזוכר חסדי אבות [ומרחם

על בניהם] ומביא גואל לבני בניהם, לזרעם אחריהם [או: לבני בניהם ולזרעם

אחריהם] [תוספת לשבת: והנחיל לבניהם שבתות למנוחה]

[למען שמו באהבה], מלך רחמן, קל חי גואל [עוזר] סומך ומושיע ומגן. בא"ה

מגן אברהם

The second blessing:

מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים רופא חולים, עוזר

דלים ומתיר אסורים ומשען לאביונים, ומקיים אמונתו לישיני עפר, מי כמוך

אב הרחמים, אדיר נצח בעל גבורות מי דומה לך מלך ממית ומחיה מוריד

ומעלה, מלך מחיה הכל ברחמים רבים, ונאמן אתה הוא מלכינו להחיות מתים

בא"ה מחיה המתים


The third blessing:

אתה קדוש ושמך קדוש וזכרך קדוש וכסאך קדוש ומשרתיך קדושים וקדושים

בכל יום תמיד יהללוך סלע, בא"ה הקל הקדוש


There are even more variations with regard to the last three blessings of the Amidah:

The Retzei blessing, for example, is presented as follows:

רצה ה' אלקינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה והשב עבודת ישראל בקרוב

לדביר ביתך ואשי עמך ישראל היום היא תפלתם ותחנתם (או: ותפילותינו

ועבודותינו היום) מהרה תקבל ברחמך ברצון ותהיה נא לרצון תמיד עבודת

עמך ישראל בימינו ותרצה בנו ותחזינה עינינו לך ונראה עין בעין בשוב

שכינתך לנוך לציון ותרצה בנו ובעמידתנו כמאז בקרוב אל מלך צור העולמים

רוצה בעבודה כמאז ברחמים אנא קל נא רוצה בעבודתנו ותחפוץ בנו ותרצה

כמאז מהרה שכינתו לציון


R. Yehudah Cohen points out that:


“From the time of the Geonim till the middle of the period of the Aḥaronim in Persia and Buchara, this was an especially lengthy version of the [Amidah] prayer, a version which is the longest of those versions which have come down to us (and it has some two hundred words which have no parallels in the other [known] versions)” (Cohen 2014:186).



There is a tangible, almost fetish belief that nothing in the religious world ever changes and that all the principles, practices and prayers are immutable and have always been exactly as they are now. Yet the empirical evidence is very often in conflict with this common conceptualisation.[8] It seems that authority can only be created through the ‘proofs’ of antiquity. Many ideas and practices certainly are rooted in antiquity but to claim that everything is always firmly rooted in the past and never changed for “millennia” or at least for “more than a millennium,” is fine…until we see that variations were often the order of the day in Jewish antiquity

[1] Sperber, D., 2016, “On Changes in Liturgy and Customs in General,” Hakirah, 21, 23-33.

[3] Published in Sperber’s book entitled “On Changes in Jewish Liturgy: Options and Limitations,” 2010.

[5] Published in Hakirah, 12, 2011, 65–87.

[6] Square brackets are mine.

[7] “Tefillat Shmonah Esrei le-Fi Nusaḥ Paras u-Bucharah,” published in Kovetz Ḥitzei Giborim 7, 2014.

[8] In our case, perhaps Frimer’s argument would have been more effective had he said that while there may have been some textual variations in the first and last three blessings, their general character remained essentially the same, and there were no references to the Imahot.

No comments:

Post a Comment